עזבון המנוחה אבו לקימה ניבין ז"ל ואח' נ' אבו רקייק ואח'

החלטה

הנתבעים מבקשים להביא ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי שניתן בת"ד 1282/08 בבימ"ש לתעבורה בב"ש, שבו הורשע נתבע 1 על פי הודאתו (בעקבות הסדר טיעון) בגרימת מוות ברשלנות של המנוחה ניבין אבו לקימה ז"ל. הנתבעים מבקשים לסתור את הכרעת הדין וטוענים שבהתנהגות התובעים 2 ו-3 היה כדי להכשיל את בירור החבות בתאונה בשל קבורת המנוחה מיד בסמוך לאחריה ללא בדיקתה, דבר המעלה ספק בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה. הנתבעים טוענים שמהראיות עולה אפשרות שהתאונה אירעה כתוצאה מפגיעת רכב אחר ובנסיבות שונות.

התובעים טוענים שטעמי הבקשה אינם מספיקים ומציינים כי לבקשה לא צורפה כל ראיה חדשה שלא הייתה בידי המשטרה בעת שערכה את חקירתה ואף לא צורף תצהיר להוכחת הנטען בה.

ההלכה היא כי רשות להביא ראיה לסתור ממצאיו של פסק-דין פלילי מרשיע תינתן אך ורק בנסיבות מיוחדות, כאשר הדבר דרוש על מנת למנוע עיוות דין. כאשר הרשעה נשענת על הודאת הנאשם, לא רק שהיא מבוססת על מקרה פרטי של עקרון מעשה בית-דין (המגולם בסעיף 42א לפקודת הראיות), אלא שהיא מבוססת על הודאת בעל-דין, שתועדה באופן מהימן מאוד. בבקשה שבפני לא נעשה אפילו ניסיון למראית עין להציע הסבר להודאת הנתבע 1. הנתבע 1 והיה מיוצג ע"י סניגור. אם הסיקו שניהם לאחר לימוד חומר הראיות, שראוי לו להכנס באותה עסקת טיעון, יש להניח שלדבר היו סיבות טובות. מי שמבקש כעת להתעלם מאותה הודאה, חייב לכל הפחות להניח תשתית כלשהי להוכחת טענה המרוקנת אותה מערכה הראייתי. הנתבעים פשוט מבקשים שבית-המשפט יתעלם מההודאה כאילו לא היתה. יחס כזה מרוקן את ההליך הפלילי מכל משמעות חברתית או מוסרית, ויש לדחותו. מעבר לכך ראוי לדחות בתוקף את הניסיון לטעון בערכאות טענות סותרות. אין לקבל, שאדם יזכה בהקלה בעונש על סמך הודאתו ואילו כאשר אותה הודאה עומדת לסבכו בחבות אזרחית הוא יתנער ממנה, כאילו לא היתה. הבקשה נדחית.

ק"מ נקבע ליום 4.4.11 בשעה 10:00.

ניתנה היום, י"ח אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: